החלטה בתיק ת"א 25007-11-10

רקע

עניינה של התביעה שבפניי הוא תשלום פיצויים בגין הפקעת קרקע שהייתה ידועה כגוש 17532 חלקה 31 בשטח של 19,578 מ"ר (להלן: "המקרקעין") שהופקעה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943 (להלן: "הפקודה").

החלקה הנ"ל הופקעה בהתאם להודעה לפי ס' 5 ו- 7 לפקודה. ההפקעה פורסמה בילקוט הפרסומים 2206 ביום 19/03/76. החלקה נרשמה על שם רשות הפיתוח ביום 21/03/99, מכוח הודעה לפי ס' 19 לפקודה  שפורסמה בילקוט פרסומים 4731 ביום  24/02/99.

קרקעות רשות הפיתוח ובינהן המקרקעין הנ"ל, מנוהלות על ידי מנהל מקרקעי ישראל            (להלן: "הנתבע").

בהחלטתי מיום 07/04/11 קבעתי כי נוכח הסכמת הצדדים תמחק נתבעת מס' 2, מע"צ, מן התובענה.

הסכמה דיונית

בדיון מיום 07/04/11 הסכימו הצדדים כי באשר לשאלה מהו המועד הקובע לביצוע השומה השנויה במחלוקת בין הצדדים וכן בשאלה על פי אילו עקרונות יש לחשב את השומה האם על פי העקרונות הקבועים בפקודת הקרקעות או באופן בו נעשה על ידי התובעים, יוגשו סיכומי טענות ובית המשפט יכריע בשאלות אלה  על יסוד הסיכומים.

טענות התובעים - בכתב התביעה  

לטענת התובעים, יש ליתן פסק דין הקובע את סכום הפיצויים אשר מגיע לתובעים מהנתבעת בגין הפקעת זכויות  התובעים בחלקה 31 בגוש 17532 מאדמות כפר ריינה, בשטח כולל של 9,789 מ"ר, אשר הופקעו ביום 23/06/76, לפי ס' 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 ולפי סעיפים 5 7 ו- 19 לפקודה (להלן: "הפיצויים").

לטענתם, חלוקת הבעלות (בין התובעים לבין עצמם) בקרקע הייתה כדלקמן: מוסא מוחמד סאלח בסול ז"ל - 1/6, מחמוד מוחמד סאלח בסול 1/6, עבד אל חכים מוחמד סאלח בסול - 1/6.

מוסא הלך לעולמו וזכויותיו בחלקה הועברו ליורשיו על פי דין, אשר יפו את כוחו של מר חליל מוחמד מוסא בסול לנהל את רכושם הרשום על שמם או שיעבור לבעלותם.

לטענת התובעים יש לחשב את הפיצויים לפי ערכם המשתנה של המקרקעין במשך התקופה מיום ההפקעה ועד ליום התשלום המלא בפועל וזאת בהתאם לפקודת הקרקעות ועל פי חוות דעת שמאי המקרקעין מטעמם, מר מחאמיד סולימאן.

לטענת התובעים, בשל ירידת ערך מלאה של כל שטח החלקה והעדר אפשרות ניצולה ו/או האפשרות לנהוג בה מנהג בעלים, יש לשלם למבקשים פיצויים עבור שטח של 9,789 מ"ר - 100% מזכויות התובעים בחלקה.

לטענת התובעים, בפסיקת הפיצויים יש להתחשב במיקום החלקה, צורתה, היקף ההפקעה, העדר אפשרות ניצולה אחרי ההפקעה ובהתחשב בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובזכות הקניין המוגנת בס' 3 לחוק וכן בפסיקה בעניין הפיצויים בגין הפקעת מקרקעין {השמאי בחוות דעתו הפנה לפסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה לרבות במסגרת ה"פ 1011/04 סאלח יונס מ' משרד התחבורה וכן לה"פ 442/00 אכבאל נואחתה נ' מדינת ישראל (ראה האמור בס' 9-11 לחוות דעת השמאי,  נספח א')}.

בחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים ציין המומחה כי אחד השיקולים שעמד בבסיס חוות הדעת לצורך קביעת הפיצויים הראויים, הוא מחיר הקרקע  בתאריך הקובע בהשוואה לעסקאות המהוות שווי שוק.

לטענתם, תכלית הפיצויים להעמיד אותם באותו מצב שבו היו לפני ואלמלא הופקעה זכותם בחלקה, כך שבכספי הפיצויים יוכלו לרכוש זכויות  בחלקת מקרקעין דומה לזו שהופקעה על ידם.

לטענת התובעים, על הנתבעת   לפצותם בגין ההפקעה הנדונה , כאשר הפיצוי יחושב לפי שווי הקרקע (מחיר שוק ריאלי)  ביום הקובע - כפי  שנקבע  על ידי  השמאי בחוות דעתו, סך של  44$ ל- 1 מ"ר, בתוספת פיצוי בסך של 800 ש"ח עבור כל עץ זית סורי הנטוע בחלקה הנ"ל (ראה ס' 11 לחוות דעת השמאי - נספח א').

לטענתם, השמאי העריך את שווי החלקים שהופקעו נכון ליום הקובע, וקבע כי הפיצויים המגיעים עבור ההפקעות בחלקה הנ"ל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק ביום הקובע ועד ליום הגשת התובענה מסתכמים  ב- 4,216,219 ש"ח.

תחילה בכתב התביעה נטען כי היום הקובע הנו 23/06/96 אולם בסיכומיהם כפי שיפורט בהמשך, הסכימו התובעים כי הינו 19/03/76, כפי שטען הנתבע.